<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה ס"ה</h1>
<h2>דף מח.</h2>
וכיון שכן ראוי היה שיהא יחיד מוציא לחבירו בברכת המזון, כיון שעשו צירוף ואפי' אחר שיוציא לעצמו שברכה שלאחר המזון כבר היא חובה, אלא לפי שלא נטעה בזה בברכה שלפניו לפי שדומה לברכת הנהנין אמרו חכמים שאף בזו לא יוציא לחבירו אלא כשמוציא לעצמו, ודין זה מדבריהם, לפיכך כל שאכל כזית דגן שאין חיובו אלא מדבריהם מוציא את הרבים שאכלו לשבעה וחייבין מן התורה, מה שאין כן בשאר ברכות שאין המחוייב מדבריהם מוציא ידי חובה את המחוייב מן התורה, והטעם כמו שאמרנו שאין דין זה אלא מדבריהם שאילו מן התורה אע"פ שלא אכל כלל מוציאו.
